מה זאת אהדה?

דאגה אחת מעסיקה אותי בשעה שאני בטיסה ללוס אנגל'ס: האם כולם ישחקו? בעצירה בפרנקפורט הספקתי להתעדכן שקליבלנד ניצחה את לייקרס ויותר חשוב מכך, לא ראיתי שום ידיעה על פציעה כזו או אחרת. חוץ מגריפין, כל הכוכבים מחרתיים כשירים למשחק, עכשיו נותרתי תלוי בחסדיהם של לו וריברס.

לפני כשבועיים שלושה, נודע לי שאני טס לסן פרנסיסקו מהעבודה. הדבר הראשון שעשיתי היה לראות אילו משחקים יהיו בתקופה שאני שם (הדבר השני היה אילו הופעות תהיינה). קצת התאכזבתי לגלות שהמשחק היחיד שרלוונטי הוא הניקס שמבקרים את הקאבס שכן שתיהן לא מהקבוצות האהובות עליי (כן, אני יודע שאני נגד הזרם כאן). למזלי אחי התאום, מגיב ותיק כמוני באתר ואוהד הקליפרס (הידוע בשם P) שם לב שיום לפני שאני צריך להיות בסן פרנסיסקו הקאבס מתארחים אצל הקליפרס. התמזל מזלי והסתדר מבחינת מארגנת הנסיעות לעשות את העיקוף הקטן.

משחק הנבא היחיד שיצא לי לראות היה בין מיאמי לבוסטון לפני כשלוש שנים. היה זה המשחק הלפני האחרון של העונה. כמיטב המסורת, הכוכבים הגדולים לא שיחקו כי המשחק כבר לא שינה דבר מבחינת מיקום. מצאתי את עצמי צופה במייק מילר מוביל קבוצה אפורה לתבוסה נאה בגארדן. בדיוק כמו הטור של מנחם מלפני שבוע שבועיים, אחרי ההחלטה לא לצרף את לברון באחד המשחקים. לפעמים מי שמגיע למשחקים אלה אוהדים שזאת הזדמנות (במקרה שלי כמעט) חד פעמית. מכאן הדאגה שמעסיקה אותי.

אז מה משותף לשני המשחקים, חוץ מג'יימס ג'ונס כמובן? הג'יימס השני, מה שמוביל אותי לגולת הכותרת "מה זאת אהדה?".

לפני כמה זמן שמעתי משפט שמאוד אהבתי, אני לא זוכר בדיוק איך הוא הלך אבל עיקרו היה "חמש דקות אחרי שאנחנו נולדים, ניתן לנו שם ולאום. אנחנו מבלים את כל החיים להגן על זה". אז נכון, לא כולנו לובשים כל יום מדים ויוצאים להגן על המולדת, אבל גם למבקרים הגדולים על הלאום והמדינה יש תחושת שייכות. וכזו היא האהדה. אהדת קבוצה נותנת הרבה פעמים את תחושת השייכות. בתור אוהדי נבא בארץ זה פחות בולט אבל קל לראות מחנות אוהדים שהופכים לקהילות שכל מה שמאחד אותן זה האהדה לקבוצה.

כמו הלאום שניתן, גם אהדה כמעט תמיד מוצאת אותך. לפעמים זאת יכולה להיות סיבה מטופשת לחלוטין ועדיין, זה מה שיגרום לך למצוא את הקבוצה שתעודד. ליד השם שלי כאן בתגובות מתנשא הלוגו של טורונטו רפטורס. כיום נחמד לאהוד את טורונטו, בטח ביחס לעונות מהעבר. מובילה את הבית שלה (שהפך להיות הקל בתולדות הליגה) שלוש שנים ברציפות ולכן תזכה גם להגיע לפלייאוף שנה שלישית ברציפות. מי יודע, אולי בפעם השניה בהיסטוריה נעבור סיבוב ראשון ולראשונה נשיג 50 ניצחונות בעונה!.

אז למה טורונטו? בשביל זה צריך לחזור הרבה אחורה. אני לא זוכר בדיוק את השנה אבל זה היה כשהייתי עוד ביסודי באיזור כיתה ו'-ז' (שנת 96-97) שאחי ואני קיבלנו חולצת נבא מהדודים. על שלי היה טי-רקס סגול. משם והלאה נידונתי להיות אוהד של הלטאות.

אחרי שלוש פסקאות בטח אתם תוהים מה הקשר בין לברון לטורונטו. אז האמת שאין הרבה, זאת פשוט הדוגמה השניה שלי. כמה שנים מאוחר יותר בעודי בכתה י' דיברתי עם חבר שלי בהפסקה והוא אמר לי "תקשיב, יש איזה ילד אחד בתיכונים בארה"ב – הולך להיות הדבר הבא". מאז התחלתי לעקוב ולאהוד את לברון. למה? אין סיבה מיוחדת, אולי עזרה העובדה שהוא היה (ועדיין) בגיל שלי.

וכך, בשני אירועים שלכאורה מאוד לא משמעותיים מצאתי את עצמי אוהד שתי קבוצות – טורונטו ו­­­הקבוצה של לברון. הפעם כולי תקווה לראות, למעשה לראשונה משחק של השניה, ומי יודע אולי יבוא יום ויתמזל מזלי גם לראות משחק של הראשונה.